המצפן שלי בשבילים – מחשבות של ניר שילה לקראת יום כיפור

בין כסה לעשור ימים משמעותיים, ימים של חשבון נפש, ימים של תשובה. בלוח השנה שלי ישנם שני מועדים משמעותיים במיוחד – 1. בין ראש השנה ליום הכיפורים – "עשרת ימי תשובה" ימי חשבון הנפש. 2. בין יום השואה ליום העצמאות – הימים המסמלים זיכרון משואה לתקומה. השילוב של שני המועדים מסמל בעיני, במיוחד בימים אלו, את השילוב הבלתי ניתן להפרדה בין יהודה לישראל. לפני עשור עת חגגתי יובל שנים כתבתי ספר בשם "חכם השביל מההולך בו" – אסופה של הגיגים שליקטתי לאורך השנים. בחרתי לשתף אתכם ערב יום הכיפורים תשפ"ד ב-"המצפן שלי בשבילים" –

המצפן שלי בשבילים

אדם, איש משפחה, אפיקורס יהודי, ישראלי, אוהב אדם ואדמה, מורה דרך, חולם

חכם השביל מההולך בו. לא פעם בהליכה בשבילים אני חושב לעצמי, או נשאל על ידי הצועדים עמי, מי אני, לאן פני מועדות, מה אמונתי ומה החזון. שאלות עמוקות שהתשובות עליהן הן המצפן בעזרתו בוחרים בדרך ובכיוון המתאימים והנכונים. גם כאן המקורות נובעים מבית אמא ואבא, מחיק משפחתי החם ומהחברים והחברות שפגשתי, שאני פוגש ושאפגוש בשבילים, מהחוויות, מאותם רגעים עוצרי נשימה והרגעים שביניהם, בחמישים שנה שעברו (וכנראה שגם בשנים שקדמו להן…) ואלה שעוד לפניי.
אבי זכרונו לברכה היה אומר תמיד "תהיה אדם."
בצעירותי לא הבנתי את מלוא המשמעות, הרי כולנו נולדים בני אדם. בהמשך הדרך הבנתי יותר. עלי לבחור להיות אדם, זה הבסיס לכל השאר. מדובר לא בבחירה חד פעמית, שמים פתק בקלפי והולכים, אלא בבחירה יומיומית, שעה שעה, כל רגע כל דקה, כל שנייה – להיות אדם.
כעת, אחרי שבחרתי להיות אדם, יש שורה ארוכה של בחירות שעל האדם לעשות, הבחירה המשמעותית הראשונה שעשיתי הייתה להיות איש משפחה. בתחילה לא במודע, אלא בצורה טבעית המושפעת כמובן מהמשפחה שסביבי, אך בהמשך הדרך בצורה מודעת ביותר. גם זו הוויה שנראית לנו ברורה ביותר, אך כשבוחרים בה היא מקבלת משמעות אחרת, וקובעת את התנהלותך בשבילי החיים – איש משפחה.
התמזל מזלי וזכיתי לבחור. שתי בחירות בסיסיות אלו תרמו ותורמות רבות להמשך דרכי בשבילים.
***
שנת הבר מצווה שלי הייתה שנה משמעותית ביותר עבורי. גם אבי וגם אמי גדלו במשפחות דתיות ציוניות, הם הקימו בית שנכון לכנותו ציוני, ישראלי, מסורתי. שני הסבים שלי ראו משמעות גדולה מאוד בשנת המצווה, ובמהלכה זכיתי לבלות במחיצתם מספר שעות ערכיות מידי שבוע. כל יום שני אחר הצהריים הגעתי לביתם של סבא יוסף וסבתא שרה. סבא יוסף ישב עמי, ודרך סיפור תולדות המשפחה והדרך שעשו מהגולה ארצה, דרך ימי השואה השחורים, העביר לי את משנתו הציונית והרוחנית. מדי שבת, אחרי שבילינו יחדיו בבית הכנסת, ישבתי עם סבא גרשון ודרך לימוד טעמי המקרא ספגתי את אמונתו בתורת ישראל ובמדינת ישראל ואהבתו לעולם הרוח היהודי. שתי המשפחות, משפחת שטסל משפחתו של אבי, ומשפחת קופרשטוך משפחתה של אמי, היו משפחות דתיות, ציוניות, ליברליות שלא ראו סתירה בין תרי"ג מצוות, ישראליות, ליברליזם, כבוד האדם וחופש הבחירה. להפך. כל אלו התחברו אצלם בטבעיות והחיבור היה העיקר מבחינתם.
בתור נער צעיר לא יכולתי לצלול לעומקם של כל הדברים. לפעמים נתקלתי בסתירות שלא היה להן הסבר מספק מבחינתי, אך ללא ספק נפתח בי צוהר לעולם היהדות ונזרע זרע סקרנות וצמא להעמיק ולחקור בנושא. בנוסף נצרבה בי התודעה שאני חלק מהעם היהודי, לא רק נולדתי לתוכו במקרה, אלא אני בוחר להשתייך אליו ומבין את מהות הבחירה. מאז אני משתדל ללמוד, להכיר ולהבין את המורשת היהודית, כתבי הקודש, הפרשנויות, החוכמה היהודית, החן היהודי והמקורות. אינני לומד ועוסק בלימודי יהדות משום שזו מצווה, אלא משום שזו הנאה אינטלקטואלית עבורי. תוך כדי הלימוד הגעתי למסקנה אפיקורסית: העושר והתוקף של המורשת היהודית אינו באלוהי ישראל, אינו בדטרמיניזם שהכל גזור בידי גורם על אנושי. להפך. העוצמה והגדולה היא באנושיות של הדברים, בעובדה שהתורה היא דברי אדם חיים. זו מופלאותה וזו גדולתה. יש במורשת היהודית אוצר בלום של הומניזם, של יושר, של צדק, של גבורה, של ענווה, של יופי, של מופלא. כשאנו דולים את העושר הזה מתוך המקורות אנו מתמלאים הזדהות והנאה שאין דוגמתן. אני מתמלא התפעמות.
***
אפיקורס, פילוסוף יווני שחי לפני הספירה הנוצרית, הורה שאת הכוחות הרוחניים, הנפשיים, השכליים והגופניים שלנו, יש להביא לידי שלמות ומפירותיהם יש ליהנות. המסורת עיוותה את משנתו כאשר הציגה אותו כנהנתן או הדוניסט. מתנגדיו גרמו לכניסתו להיסטוריה של הפילוסופיה כמטיף להנאות העולם הזה, שכל המרבה בהן הרי זה משובח. אך למעשה ה"אפיקורסים" אינם מוכנים לרמות את עצמם. הם מסרבים להונות את עצמם ולהידבק, מתוך המסורת ומתוך ההרגל, למה שהכירו כאשליות שווא וכאמונות טפלות. הצו העליון שאפיקורס חייב בו היא כנות, יושר הכרתי ואינטלקטואלי. אפיקורס הוכיח לראשונה כי שורש כל הרע בחיי האדם הוא הפחד. פחד מפני האלים מוליד פחדים נוספים על כל צעד ושעל. לאחר שלמדתי על אפיקורס ותורתו גיליתי בו עולם ומלואו. הבחירה שלי להיות יהודי באה למעשה מתוך כפירה ב"עיקר," לא מתוך יראה, אמונה או אהבה לאלוהי ישראל, אלה מתוך בחירה וחיבור עם העושר התרבותי, הומאני, רוחני וחברתי של מורשת היהדות. מתוך הכרה והבנה שהיהדות שולחת את בני האדם לשאול שאלות, להטיל ספקות, לא לקבל את הצלם כדמותו ולעשותו לאלוהים, היהדות מקדשת, להבנתי, את החופש ואת חופש הבחירה. כך נהייתי אפיקורס יהודי.
***
ישראל הוא שמו הנוסף של יעקב, אבי האומה השלישי, בנו של יצחק ונכדו של אברהם. יעקב קיבל את השם ישראל אחרי שנלחם במלאך האלוהים: "ֹ וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל." (בראשית לב. 29 ) כלומר גם בישראל יש משהו אפיקורסי.
נולדתי במדינת ישראל, וכשהתבגרתי בחרתי להיות ישראלי, להמשיך לחיות, לבנות את משפחתי, ליצור, לתרום, לחלום ולהיות חלק מהחברה הישראלית בארץ ישראל. מדי יום אני מוצא עצמי נפעם מהמדינה שהוקמה כאן. קשה לתאר שרק לפני 65 שנה לא הייתה כאן מדינה ומרבית עמנו היה מפוזר בתפוצות. מאחר שעיסוקיי מחייבים אותי לטייל ברחבי העולם, אני זוכה כל פעם לחזור מחדש למדינת ישראל ולהעריך את טובה ויופייה. ברור שיש עוד הרבה מה לעשות, לתקן ולשפר. אתגרים רבים עוד לפנינו, אך זה רק מחזק ומגדיל את המופלאות שבמדינה שלנו, שבישראליות, ואת החיבור והאהבה שלי למדינתי. ב"להיות ישראלי" יש עבורי גם משמעות רוחנית ייחודית. מה המייחד אותנו כיהודים וכישראלים? שני השמות של עמנו, גרעינם הוא יחס לאל. יהו-דה: מודה לאל. "הפעם אודה את יהוה. על כן קראה שמו יהודה (בראשית כ"ט ל"ה.) ישר-אל: משורש שר, כלומר מתמודד כריבון עם אל. "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל" (בראשית, ל"ב כ"ט.) נוהגים לחשוב שהמייחד את עמנו היא האמונה באל אחד. כאפיקורס איני מקבל זאת, אך מעבר לכך יש עוד עמים, תרבויות ודתות המאמינים באל אחד מודים, משתחווים, אוהבים ויראים אותו. לא בכך ייחודנו. האם תורת ישראל והמצוות הם המייחדים אותנו? שוב, התשובה שלילית. יש עוד חברות וקבוצות אנושיות עם מערכת חברתית דתית של מצוות, חוקים ומשפטים, כך שגם זה לא ייחודי רק לנו. כשמשה ניצב מול האלוהים במדבר סיני ונדרש לחזור למצרים ולשחרר את עם ישראל, הוא שואל את האלוהים כיצד להציגו (את האלוהים) בפני בני ישראל. תשובתו של האלוהים למשה: אהיה אשר אהיה… אהיה שלחני אליכם." כאן טמון לדעתי המפתח לייחודיות שלנו כעם ישראל. "אהיה אשר אהיה" (שמות ג' י"ד,) כלומר, לא אהיה אך ורק אשר הייתי, ולא אהיה אך ורק אשר הנני, אלא אהיה אשר אהיה – גם מה שעדיין לא הייתי. כישראלים אנו נדרשים להאמין לא רק בעבר, לא רק בהווה, אלא גם בעתיד. אנו נדרשים להפנים ולדעת שאיננו יודעים הכל, לשאוף תמיד לעוד ידע, להיות סקרנים לחקור, לשאול, להטיל ספק, לא לקבל כמובן מאליו. לא לעשות אלילים, שהרי אלילים אנו עושים ממה שאנו יודעים, והפנים שלנו לעבר מה שאנו לא יודעים. זו המשמעות העמוקה של ישר-אל, המתמודד עם אל, אהיה אשר אהיה, מתמודד עם ישות שאותה אינו יודע. להתמודד עם מי ועם מה שאיננו יודעים, כלומר: להכיר בארעיות עולמנו ובארעיות מה שאנו יודעים אודותיו. ומפני שעולמנו ארעי ודעתנו אותו ארעית, הוא עודנו עולם מסתורי, מרתק ומעניין, עולם של תיקון הדעת, גילויים אינסוף ואפשרות בריאה מחדש.
***
כעת, מצויד בתובנות האלו, מסתובב בסקרנות בשבילי הארץ והעולם, שואף מלוא ריאותיי מנפלאות הבריאה, מגלה את יופייה, במיוחד את משיכתי ואהבתי לבני ובנות האנוש, לנופי הבראשית ולתכסית המופלאה העוטפת אותם כשמיכה של צומח, מים, ימים, אוויר ועננים, המלאים ביצורים חיים נראים ובלתי גלויים, אני מגלה שאני מתאהב בקשר מיוחד, קשר שאני קורה לו "אדם אדמה." אני נהנה להוביל אנשים בארץ הנהדרת ובעולם המופלא, לכוון מבטם, לפתוח חלון, לשים מסגרת, לשוטט בחופשיות, לחוות, להרגיש, לראות, ללמוד וללמד, להיות להם מורה דרך. הטיולים הללו עבורי הם טיולים במרחבים בעלי ממדים רבים. אני מנסה להוביל את ההולכים עמי בשבילי ההווה, אל שבילי העבר, אל מראות קדומים, מנסה לעשות חיבורים עם תרבויות ומקומות אחרים וגם לנסות להביט אל העתיד. ההוויה הזו ממלאת אותי באנרגיות, בכיף, מלמדת אותי בכל פעם דברים חדשים, פותחת את אופקיי וממכרת. למדתי להתבונן בדברים. בעברית יש מספר פעלים המתארים את תהליך ההתבוננות: לראות, השלב הראשון בעיבוד הדברים, להסתכל, שלב שני בו משלבים חושים נוספים מעבר לחוש הראייה, להביט, זה השלב בו מחדדים, מפקסים עושים פיין טיוניג לפרטים. השלב האחרון הוא להתבונן. בשלב זה מוסיפים למראה תבונה ותובנה הנסמכים על כל אשר ספגנו, ובנוסף לשכל ולידע, מסתמכים גם על מבטם של חברים נוספים, על העבר, ההווה והעתיד, על הדמיון ועל החלום. כל אלו יחדיו מתערבבים ויוצרים את ההתבוננות. ההתבוננות היא עולם אינסופי בו ניתן לגלוש, להתמקד, לרחף, ליהנות, ליצור, לחלום, ללכת לאיבוד, להבין, להתמלא.
***
השמש זורחת בבוקר במזרח, בצהרים היא דרה ברום – דרום, לעת ערב היא שוקעת במערב והיא נחבאת. היא אף פעם לא נמצאת, כלומר צפונה, בצפון. אלו הכיוונים הגיאוגרפיים שלנו, אליהם מכוונת השמש ביום, הכוכבים בלילה, המצפן על פי המשיכה המגנטית וה-ג'י.פי.אס מתכייל על פי הלוויינים מסביב לכדור הארץ. ברשימה זו חלקתי עמכם את הכלים והכללים, המסיעים לי בשבילים על פי הם אני מנסה לכוון את דרכיי, מחשבותיי, מעשיי, אהבותיי ובחירותיי. חכם השביל מההולך בו… תם ולא נשלם. השבילים נפרשים על פני המרחב, עוד רבה הדרך. ניפגש בשבילים, בצמתים, בעליות בירידות, נשקיף אל הנופים, נפרוץ שבילים חדשים, נצעד בשבילים עתיקים.

ניפגש בשבילים, דרך צליחה.

שנה טובה ומתוקה
גמר חתימה טובה

ניר שילה

ניתן לקרוא את הספר בקישור הבא –
www.nirshilo.co.il

50 שנה למלחמת יום כיפור – ו"נתנה תוקף"

הפיוט "ונתנה תוקף" מתפילת ראש השנה ויום הכיפורים הולחן על ידי יאיר רוזנבלום ב־1990 לטקס יום הזיכרון בקיבוץ בית השיטה שבו התגורר באותן שנים. נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי. היצירה בוצעה לראשונה על ידי חבר הקיבוץ חנוך אלבלק, בטקס שנערך שם כבכל שנה לזכר בני הקיבוץ שנפלו במלחמת יום הכיפורים. לאחר שידורה בטלוויזיה, פרשה היצירה כנפיים וכיום היא מושרת בבתי כנסת רבים בארץ ובעולם. השילוב של הלחן המרגש המכיל מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד יחד עם סיפור הרקע להלחנת היצירה, העניקו לפיוט מימד חדש. "ונתנה תוקף" של יאיר נתפס כיום כשילוב של מסורת יהודית עם תרבות ישראלית מודרנית, של אמונה דתית בצד אורח חיים חילוני. ללחן נוספו מאז עשרות ביצועים נוספים, ביניהם של דודו פישר, אברהם פריד ועמיר בניון.