ספר שמות, פרשות – משפטים / תרומה / תצוה / כי תשא

בחודש האחרון עסקתי בשליחות ציבורית לקראת הבחירות.

הבחירות מאחורינו ואני מבקש לחלוק עמכם את הדברים הבאים:

פרשת השבוע – "כי תשא" לוקחת אותנו אל אחד האסונות הגדולים שלנו כעם- כאן נולד הביטוי "עגל הזהב". יצקו אותו ממש השבוע- למרגלות הר סיני.

משה מעפיל לפסגה לקבל את לוחות הברית והעם משועמם וחסר סבלנות אוסף את תכשיטי הזהב ודורש מאהרון הכהן להתיך אותם לעגל, שהוא פסל ומסיכה האסורים ביהדות.

האיסור הזה חקוק על הלוחות שמשה מקבל זה עתה על הר סיני. את ההמשך אנחנו מכירים. משה יורד מההר כולו אור, רואה את העגל, ונמלא כולו חושך. בחמת זעם הוא שובר את הלוחות ומעניש את העם בעונש כבד. בפרשה שלנו נולד גם המושג "הזדמנות שניה" – והיא נולדת תמיד אחרי אסון. כי אחרי הכעס, העונש והאובדן משה עולה שוב אל ההר, מקבל לוחות חדשים, נושא עיניו קדימה ומאמין שאפשר לתקן!

ואיך מתקנים? איך חוזרים להיות חברת מופת, שוחרת טוב ומאוחדת אחרי אסון?

כל הפרשות שקדמו לחטא העגל מלמדות אותנו זאת.

בפרשת "משפטים" – דורשים מאיתנו לכבד את הורינו, לא לפגוע בחלשים מאיתנו בחברה, לא לפגוע בגר, ביתום ובאלמנה. לא ללכת כמו עדר, להקשיב למיעוט, לא לקחת ריבית גבוהה על הלוואות.  בפרשת "תרומה" – שבאה אחריה, מבקשים מאיתנו להיכנס מתחת לאלונקה.  בשביל מאמץ משותף מבקשים מכל אחד ואחת מאיתנו לתרום את שהם יכולים לבניית המשכן. רק מתוך התרומה המשותפת הזו בונים ביחד בית. רק מתוך התרומה המשותפת הזו נולד לראשונה בתנ"ך הסמל של מדינת ישראל – מנורת שבעת הקנים שנחצבה מתוך גוש של זהב טהור. אפשר היה לקחת כמה גושים של זהב, לפסל מהם קנים ותחתית, לחברם אחד לשני ולבנות מהם את המנורה. אבל בתנ"ך סמל מדינת ישראל שתיוולד עוד אלפי שנים קדימה, נולד מתוך גוש אחד ומאוחד, כאילו לומר, שאנחנו ניבנה רק מתוך אחדות, רק מתוך אחד שלם. אפשר רק להניח שכולם תרמו את תרומתם, שוויון בנטל ממש. כי אם פתאום קבוצות שלמות יחליטו ש"לא בא להם" לתרום, איך היינו בונים משכן במדבר?  בית מקדש בירושלים? ולימים מדינה שירושלים היא בירתה. זה קורה בפרשת תרומה, ומיד מגיעה אחריה פרשת "תצוה"  – בה ממנים את אהרון ובניו להיות כהנים. את המדים שלהם מעצבים אנשים חכמי לב כדי להראות כמה משמעות יש בבגד.

הבגד עשוי זהב, תכלת וארגמן. יש לו שתי כותפות בהן שתי אבני שהם, עליהן חקוקים שמותיהם של שנים עשר השבטים. שישה שבטים על כתף ימין ושישה שבטים על כתף שמאל. בנוסף הכהן הגדול נושא את שמות כל שבטי ישראל גם על לוח ליבו- בחושן המונח שם, משובצות 12 אבנים טובות כנגד 12 השבטים- יחד כל שבטי ישראל. כלומר הכהן הגדול נושא את עם ישראל גם על כתפיו וגם על ליבו. נשיאה על הכתפיים מסמלת את האחריות המוטלת על כתפי המנהיג, ואילו הנשיאה על הלב מסמלת אהבה לעם. 

מנהיגות מקרבת אמורה לעשות את שני הדברים הללו- גם לקבל אחריות מלאה על הכל וגם לשאוף בכל הלב, לאהוב את כולם ובעיקר לשים את הקהילה תמיד לפניך. רק כך נצליח לתקן. כולם נושאים בנטל ומנהיגות מאחדת באמת. כל זה כתוב כבר בספר הספרים…

תודה רבה

שבוע טוב

ניר